טכניקת אלכסנדר

שיטה לשינוי תגובותינו


 
טכניקת אלכסנדר הנה שיטה להתפתחות אישית ע"י שינוי תגובותינו  לגירויים בכלל ולהנעת גופנו בפרט. השיטה פותחה על ידי פרדריק מתיאס אלכסנדר,  
ומטרתה ללמד את האדם, להשתמש במשאביו הפיזיים והנפשיים בצורה יעילה על מנת, להיטיב את תפקודו ולשפר את מצבו הבריאותי.
בעולם המודרני אנו נדרשים להתמודד עם מצבים ופעולות, שהאבולוציה לא הכינה אותנו אליהם, ולכן איננו יכולים להסתמך רק על האינסטינקט, על מנת להגיב אליהם נכון.
בכל מהלך היום אנו מבצעים פעילויות כמו נהיגה או ישיבה מול מחשב. אי דיוק בבצוע פעילות גורם לבזבוז אנרגיה ושחיקה מצטברת לאורך ימים, חודשים ושנים.
לא מפתיע ש 80% מאיתנו יחפשו במהלך חייהם עזרה רפואית לכאבי גב,  כאבי צוואר, כאבי ברכיים ומפרקים אחרים.
ייתכן, שהבעיות קשורות לאופן בו אנו פועלים מבלי לשים לב לכך, אינסטינקטיבית ומתוך הרגל ?
ואם כן, האם יכול האדם להמשיך, בעולם המשתנה ללא הרף, להסתמך על האינסטינקט  וההרגל שאינם משתנים ואינם מתאימים עצמם מספיק מהר?
ואם לא, האם ניתן לחזור לחיים פשוטים יותר או שיש לשנות את אופן תגובותינו ?

מכיון שלא נחזור לחיים הפרימיטיביים, בהם הכל התנהל על פי מתכון אבולוציוני קבוע, אין ברירה אלא לשנות את אופן תגובותינו ולכך דרושה גישה חדשה: שליטה מודעת ומחושבת על תגובותינו.
תרגול שיטת אלכסנדר מביא לשינוי באופן תגובותינו לגירויים, שיפור איכויות תפעוליות, מניעה ושיקום נזקים בשלד, בעמוד השדרה, בצוואר, במפרקים, בשרירים ובהתנהלות של כל היבט בחיינו. 
במהלך הוראת השיטה, המורה מקנה לתלמיד התנסויות המלמדות אותו כיצד לשנות בעצמו הרגלים לקויים ולהחליפם בהרגלים נכונים, כיצד להמשיך ולחשוב תוך כדי פעילות. 

עקרונות אשר יחדיו הופכים את טכניקת אלכסנדר לייחודית ושונה מכל שיטה אחרת.
  • הכרה באדם כשלמות נפש-גוף
  • הכרה בכוח ההרגל
  • הכרה בערנות תחושתית לקויה
  • הכרה בקיום הפיקוד הראשוני 
  • הכרה בנטייה לרדיפה אחר מטרה
  • צורך בלימוד השהייה ואי עשייה
  • צורך בלימוד הנחיית כיוונים 
כתוצאה עקיפה של מימוש עקרונות אלה ישתפר השימוש שלנו בעצמנו: החשיבה, היציבה, הנעת הגוף, הבריאות וההרגשה.
ייתכן, שאם נצליח להפחית במספר הטעויות ובכמות המאמצים המיותרים, שאנו משקיעים תוך כדי פעילות יום-יומית לא יהיה עוד צורך בשום למוד נוסף. אין שיטה אחרת, שמעמידה לעצמה מטרות שכאלה.

כדאי
לבחון כל שיטה אחרת קיימת כגון: עיצוב גוף, פילאטיס, יוגה, פיתוח סיבולת לב-ריאה, על פי עקרונות אלה, על מנת להעריך את התועלת, שתצמח לנו מהשקעה בה לאורך זמן.

הכרה באדם כשלמות נפש-גוף
אם אהיה מדוכא, הכתפיים והראש יישמטו, בגלל יציבתי הלא נכונה, אסבול מכאבים אחלה במחלות, שלכאורה שלא תיראנה קשורות לגורם הראשוני וייתכן ואף הדכאון יעמיק.
אם הכאב יעלם, אחזור למצב רוח טוב ולחיוניות כבעבר.
טכניקת אלכסנדר לא מחפשת ולא מבחינה בגבולות בין גוף ונפש, ובין סימפטום לבין מחלה, אלא מאתרת את הגורם המשבש ומלמדת איך להיפטר ממנו. בעקבות זאת, כאבים נעלמים ומצב הרוח והביטחון עצמי משתפרים.
איך עושים זאת? בעזרת הקניית עקרונות הטכניקה ויכולת המורה והתלמיד לממשם ביחד.
הבה ננסה לחוות לעצמנו את כל אחד מעקרונות אלה.


הכרה בכוח ההרגל
בכל פעם, שאני מספר לאנשים, שאני מלמד את שיטת אלכסנדר, הם מתיישרים ומשנים את יציבתם.
כולנו זקוקים לתזכורת, על מנת לצאת מהדרך בה אנו נושאים את עצמנו או "משתמשים בעצמנו" כביטויו של אלכסנדר. כולנו שוקעים בהרגלים עד הפיכתם לטבע שני . האדם פונה לרוב פעולותיו הרגילות בצורה לא מודעת, בעזרת הרגליו בלבד. 
מהו ההרגל? 
ההרגל, הוא כל אותם הדברים, שאנו חושבים ועושים בלי להיות מודעים להם: אינסטינקטים, דעות קדומות, התמכרויות, מחשבות מקובעות על עצמנו ועל הסובב אותנו.
טיבו של הרגל הוא כזה, שאיננו מודעים לו, אך שואפים אליו, מפני שהוא גורם לנו להרגיש "טבעי" ו"משוחרר". אלכסנדר גילה, שפעילות מתוך הרגל היא מקור השיבוש אצל כולנו. 
על מנת להתגבר על ההרגל יש להכיר בו כחבר וגם כאויב. כבדהו וחשדהו. 
בבואנו ללמוד דבר חדש אנו משקיעים חשיבה מודעת. די לראות תינוק המתחיל לזחול או ללכת, כל תנועה שלו מחושבת ומודעת. לכן הוא לומד מהר.
הבעיה מתחילה כאשר אנו מנסים להפוך את הנלמד לאוטומטי. 


הכרה בערנות תחושתית לקויה
קורה, שאני נוסע מהעבודה הביתה, ללא מודעות לדרך ואיני זוכר איך הגעתי.
במה עסק מוחי בזמן הנסיעה? מה קרה לגוף שלי בכל אותו זמן?
רוב הגירויים המגיעים מהסביבה ומתוכנו, מסוננים בדרך להכרתנו. 
בעולם המודרני יש כל כך הרבה גירויים עד שמנגנון הסינון קורס תחת העומס ולא יודע להבדיל בין עיקר לטפל. 
מנגנון סינון זה חיוני, על מנת לשחרר את תודעתנו מעומס, אך מסוכן מפני שאנו נוטים להסתמך עליו יתר על המידה ועלולים לפספס חוויות חשובות. 
כל עוד אין לכך תוצאות הרות אסון נמשיך להיות שבויים בהרגלינו ולפעול בצורה אוטומטית ובחוסר מודעות. 
האם אתם מודעים למה שקורה לגוף שלכם בעבודה מול המחשב או בהזזת העכבר? האם אתם אוחזים בעכבר בחוזקה? האם אתם מזיזים רק את האצבעות או גם חלקים אחרים ביד, פרק כף היד, אמה, זרוע, כתף, צוואר ? חוסר מודעות במקרה זה גורם לבעיה שכיחה של דלקות בשורש כף היד, כאב בכתף ובצוואר.
טכניקת אלכסנדר משפרת את הערנות החושית. 

הכרה בקיום פיקוד ראשוני
אלכסנדר מצא, שלהחזקת הראש ביחס לצוואר והגב השפעה מכרעת על טיב תפקוד האדם. 
14 שנים לאחר שפרסם ממצא זה בספרו Man’s Supreme Inheritance , הפיזיולוג Rudolph Magnus  תאר בספר מחקרים שפרסם, את הרפלקס הבסיסי, ומצא שהוא קשור ליחס בין הראש, הצוואר ושאר חלקי הגוף אצל בעלי חוליות. הוא טבע עבור רפלקס זה את המושג "פיקוד ראשוני" - Primary Control. אלכסנדר אימץ את המושג בכתביו החדשים הבאים ובעבודתו, הגם, שעבורו המושג נשא משמעויות קוגניטיביות רבות יותר. ב 1927 Magnus הוצג כמועמד לקבלת פרס נובל לפיזיולוגיה על עבודתו, אך לא זכה בכך בשל מותו המוקדם. 
שני חתני פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה  (Tinbergen Nikolaas (1973 ו(1932) Sir Charles Sherrington. התייחסו לעבודתו של אלכסנדר במסגרת נאום קבלת הפרס שלהם, שניהם נמנו בין תלמידיו ומעריציו. 

הבה נבדוק, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, את משמעות הפיקוד הראשוני. 
האם ראשכם נוטה לפנים ומשוך לאחור? נסו לגעת עם היד השמאלית בעורף. האם היד מרגישה מתח בצוואר? 
נסו להזיז את הראש מימין לשמאל. האם מורגש מתח ? 
חשבו כעת על המילים "אני מניח לצוואר להיות חופשי". חזרו על כך מספר פעמים. 
מה הרגשתם בצוואר, בכתפיים ובגב ? 

YouTube Video


לא הרגשתם כלום ? אין דאגה. תמשיכו לנסות ולהתבונן. 
נסו זאת שוב תוך קימה מהכיסא.
אם הרגשתם הקלה, חשבו מה עוד תגלו בעזרת הדרכה מקצועית ותרגול עצמי מתמיד! 
אצל רוב האנשים החיים בעולם המודרני, הקשר בין הראש, הצוואר והגב משובש ומכאן רב התחלואות האופייניות לאדם המודרני כבר מימי אבותינו קשיי העורף.
אולי הצ'יטה יכולה להדגים יותר טוב את עקרון "הובלת הראש".

הכרה בנטייה לרדיפת מטרה
או חתירה אל המטרה ?
רובנו, במרבית הפעמים נחתור להגיע למטרתנו בדרך הקצרה ביותר, לרוב גם על חשבון האמצעים הנאותים. המטרה מקדשת את האמצעים, במיוחד כאשר הדבר קשור לסיפוק צרכינו. התוצאה של הגישה הזאת, היא לרוב הפוכה מהרצוי: בזבוז אנרגיה וכישלון. כולנו מכירים את זה: אם עלי להרים דבר מה מהרצפה, אנעל מבט אל החפץ, אושיט אליו את ידי ואכופף את הגב, ב"שבונג", על מנת ''לסגור'' את המרחק בין קצות האצבעות לאובייקט בדרך המהירה והקצרה ביותר. לא נשקל כלל, להקדים ולהנמיך את קומתי בעזרת הברכיים, זה הרי עלול להרחיק או לעכב אותי לשנייה. כולנו יודעים, שמחיר הנזק לגב התח
תון, לאורך זמן, כבד ושהרווח בזמן- זניח. אבל זה לא ימנע מאיתנו להמשיך באותה הדרך עד לאסון ולפעמים גם אחריו ! 
איך אם כן אנו נוהגים לגבי כל קשת הפעילויות היומיומיות ? כל אחד וסיפורו האישי...
מה התחליף ? גם הוא מוכר לכולנו: השהה את תגובתך לגירוי ובחר לבצע החלופה שלאורך זמן תהיה טובה יותר. אם אתה לא יודע מה היא, ניתן ללמוד. בכל מקרה, כל בחירה מתוך חשיבה ושליטה מודעת תהיה עדיפה לזו האוטומטית.

צורך בלימוד השהיה ואי עשייה
"רגע אחד, לאט לאט" אנו מעירים לילדנו. "חכה ותחשוב לפני שאתה עושה את זה".
איך לעצור לפני ועל מה לחשוב ? כמה אנו מיישמים את זה בעצמנו וכמה משקל אנו נותנים להקניית היכולת לעצור ולא לעשות, בחינוך שלנו ?
"אל תיתן הסכמתך להגיב לגירוי, לפני, שהתנאים לתגובה מוכנים" (פ.מ.אלכסנדר). 
התלמיד לומד להיות ערני לגירויים מסוימים ולבלום את תגובותיו הרגילות לאותם גירויים. 
כוחו של הרגל טמון בחוסר המודעות שלנו. אם אינני ער לגירוי לא אשלוט בתגובה. 
אם אהיה מודע לגירוי, אוכל להחליט ולבחור תגובה מתאימה יותר. 
תרגיל: 
הרצון - חישבו על לקרב את העכבר אליכם. 
הבלימה - אל תבצעו עדיין את הפעולה. 
אי העשייה - חישבו להיעזר באצבעות בלבד מבלי להזיז את כף היד או את האמה. 
הבצוע - עכשיו קרבו את העכבר אליכם.
הרגשתם הבדל ? האם הזזתם רק את האצבעות או גם חלקים אחרים ביד, בכתף, בצוואר או בגב ? - תרגול זה הציל את שורש כף ידם של רבים מדלקת. האם ידע זה ישנה את שימושכם ביד ? לא בטוח.  להרגל יש כוח !

צורך בלימוד הנחיית כיוונים
מה מקים אותי בבוקר מהמיטה ומעמיד אותי על הרגליים במשך כל היום ?
מה מזיז את היד עם העכבר ?
סדרת הנחיות מהמוח לשרירים מניעים את גופנו בלי הרף.
מה מקור ההנחיות האלה ? תמהיל של הרגלים ושליטה מודעת. הגיוני, שאם נגדיל את חלקה ואת טיבה של ההנחיה המודעת, נוכל לשפר את טיב השימוש בעצמנו. 
הבה ננסה להרחיב את התרגיל עם העכבר. הפעם, לפני שנזיז את העכבר, ניתן לאצבעות הנחיה מחשבתית להתארך ורק אז נזיז את העכבר. 
אם לא הרגשתם הבדל, לא נורא. תמשיכו לנסות ותרגישו בהמשך. 
אם חלקים נוספים זזו או התכווצו, חוץ מהאצבעות, תנו להם הוראה, לא לנוע לפני ובזמן בצוע הפעולה. 
מה הרגשת הפעם ? האם חשת מתח בפרק כף היד, במרפק או בכתף ?

Comments